רשומות

החושך שבקצה המנהרה

פעם הייתי אופטימיסט. זה היה בצעירותי כשעוד האמנתי במילות השיר: "אני ואתה נשנה את העולם". אחר-כך הפכתי לאופסימיסט. כאן כבר אבדה תמימות הנעורים, אבל בכל זאת נותרה עוד תקווה קלושה.
בדיחה ישנה הולכת בערך כך: שאלה –  "מהי טרגי-קומדיה?". תשובה –  "כשקהל בהצגה בוכה על שהגיע להצגה המחורבנת והשקיע ממיטב זמנו וכספו, ואילו המפיק צוחק כל הדרך אל הבנק".
מאז שהבנתי זאת, נשר לו ה-"או" ונשאר ה-"פסימיסט". ולמה? פשוט, משום שהקהל ממשיך ללכת להצגות של אותו מפיק וממשיך לבכות בכי תמרורים, ואילו המפיק ממשיך לצחוק ולהוכיח שוב ושוב את תקפות והצלחתו של הז'אנר הנקרא טרגי-קומדיה. נכון, קורה לעיתים שקבוצה מסויימת, מקהל הצופים השבוי, מוחה ודורשת את כספה בחזרה, אך המפיק כבר מנוסה בכגון אלו – הוא מחלק להם שוברים (vouchers) להופעה עתידית וממשיך לחכך את ידיו בהנאה.
אז כדאי שנבין זאת היטב – אנחנו הקהל בהצגה הזאת, ואת המפיק והאמרגן אין כל צורך להציג!
לפעמים פורצת שריפה באולם. לפעמים פוגע בו טיל. התחזוקה לא משתפרת אף היא – והקהל ממשיך להגיע. המפיק לא טיפש וגם נסיון לא חסר לו בהובלת העדר אל המכלאה. כל שעליו לעשות הוא להפנות אצבע מאשימה לקהל הצופים עצמו ולטעון שהוא לא מספיק אמנותי ולא ממש מבין את דקויות המופע. כמובן שהוא נעזר לשם כך, באמצעות מתן הטבות מפליגות, באלה הנהנים מרווחי ההופעות, אף-על-פי שאינם באים לצפות בהן בעצמם. למעשה הם הצוות המורחב שלו, אלה שעוזרים לו להפיק את ההצגה, אלה שצוחקים גם הם כל הדרך אל הבנק!
וכן, אני יודע, "ההצגה חייבת להמשך", והיא אמנם נמשכת בשיתוף פעולה של המפיק הצוחק עם קהלו הבוכה, ותימשך גם בעתיד הנראה לעין. המפיק מכיר את קהלו היטב והקהל מסרב להחכים ולהבין שהגיע הזמן שגם הוא יצחק. כי הצחוק יפה לבריאות!..


שווין בנטל עאלכּ

"שוויון בנטל" הוא צרוף מילים מתחסד, ציני ונוטף צביעות.  השימוש במילה "שוויון" מרוקן אותו מכל תוכן מוסרי ומעשי. רק שוויון אמיתי בזכויות יכול להפוך את השוויון בנטל ללגיטימי, ושוויון כזה אצלנו איננו בנמצא ורק מעטים מוצאים שיש לו בכלל חשיבות.
"הפראיירים" הם אמנם פראיירים, אך רק משום שהפוליטיקאים מצליחים לגייסם לתועלתם האישית כדי להסיט את תשומת הלב מהבעייה האמיתית, הבוערת, החברתית, לה אינם מעוניינים למצוא פתרון, למחוזות של שוביניזם, מיליטריזם ושנאת האחר. בראשית שנות החמישים שאל ח"כ תופיק טובי: "מדוע מוציאה הממשלה מכלל השרות הצבאי את האזרחים הערבים בגיל הגיוס, אף כי רבים מהם גילו נכונות למלא את חובותיהם כאזרחים התובעים ליהנות מכל הזכויות?" והתשובה כמובן ברורה – לממשלות ישראל לדורותיהן מעולם לא היתה כוונה לתת לכל אזרח באשר הוא, כמתחייב מהאמור במגילת העצמאות, את כל הזכויות, ואפלייה גזענית זו חילחלה במשך השנים אל שכבות רחבות בציבור הדורשות היום שוויון בנטל. המחאה החברתית, שהיתה בתחילתה ובחלקה אותנטית, תועלה על ידי הספינולוגים באמצעות הפרה הבטחונית הקדושה למחאת הפראיירים – לקונצנזוס שמעצם הגדרתו אינו יכול להיות מחאה!
עשרות אלפים הפגינו בעד גיוס חרדים וערבים ורק כאלף מפגינים במחאה החברתית. מה קרה "חברתיים" שלי? דרישותיכם הצודקות כבר התמלאו? מחירי הקוטג' ופסק זמן ירדו? או שמא אצה לכם השעה להתענג על אברך בצבא אלוהים מפקד על אוגדת שריון ועל טייס קרב מג'לג'וליה? לא ולא! אתם בסך הכל ממלאים אחר הדיבר הישראלי האחד-עשר: "אל תהיה פראייר!", שפרושו בתרגום אונקלוס: "אם אני אוכל חרא, שכולם יאכלו מנה כפולה!".
וראו גם ראו מי ה"פראיירים" שהצטרפו להפגנה המתוקשרת שלכם: מופז (הישר באדם), לפיד, לבני, חלוץ, דיסקין, אשכנזי ואפילו שמולי – כולם פראיירים מדופלמים ומנהיגים חברתיים לעילא ולעילא. ומי הצטרף להפגנת המחאה החברתית? – נכון! ה"רקון" הצבאי…  
היות ואני אדם חשדן, עלתה במוחי הקודח גם האפשרות של תיאוריית קונספירציה. מחאת הצדק החברתי התחילה בתחתיתו של גביע הקוטג' ומוסמסה לשלולית דלוחה ע"י ועדת טרכטנברג והפרה הקדושה האולטימטיבית "תקציב הבטחון". משם מופנה האצבע המאשימה לחרדים, ערבים וסודאנים. מתמנה ועדת פלסנר, שוב כדי להסיט את המוקד מהנושא החברתי לקונצנזוס הלאומי, כמה זיגזגים, כן ועדה, לא ועדה, והופ! הלכה לה המחאה. ותחשבו על זה…
ומהיכן נובעת כל הפארסה הזאת שסופה ידוע מראש? ובכן, אסב את תשומת לבכם לציטוט מאת קארל שורץ (http://bit.ly/mUPYOa): "משוויון הזכויות נובעת זהות האינטרסים הנעלים ביותר שלנו; אינך יכול לערער על זכויות שכנך מבלי לשלוח מהלומה מסוכנת לאלה שלך". — ותחשבו גם על זה.


מחאה

ישראלים, חברים, בני-ארצי, הטו לי אוזן. אני בא להלל את המחאה, לא לקבור אותה! ברצוני רק לברר להיכן פניה מועדות, אם בכלל, על מה היא מבוססת ומה עומד מאחוריה וכלל לא בא לידי ביטוי.
המחאה, על פניה, מוצדקת. הגיע הזמן לשים קץ להסתלבטות של ביבי וחבר מרעיו על הנתינים – עלינו. אנחנו מחפשים צדק חברתי, מחפשים דמוקרטיה, אך לא את אותה דמוקרטיה שאת גסיסתה מאפיין רוברט הצ'ינס כ-"לא סביר שמות הדמוקרטיה יגיע כרצח מהמארב. זה יהיה תהליך הכחדה איטי הנובע משאננות, אדישות, ותת-תזונה". גם לא את זו של ג'ורג' ברנרד שו המגדיר אותה כ-"המרת הבחירות על-ידי הרוב חסר היכולת במינוי המיעוט המושחת", ובוודאי שאיננו רוצים דמוקרטיה אליבא דאוסקר ווילד שהיא "לחבוט בעם במקל חובלים, על-ידי העם ולמען העם".
מה אנו רוצים אם כן? – אהה! דמוקרטיה משלנו, דמוקרטיה יהודית, דמוקרטיה כשרה למהדרין. ואיזו צורה יש לדמוקרטיה הזאת? ובכן, ארבעים וחמש שנים של כיבוש "נאור" – סגר, מצור, גזל אדמות, הריסת בתים, "סיכולים ממוקדים", התעללות, השפלה מתמדת ושלילת כל הזכויות. לא רק האזרחיות אלא זכויות אנוש בסיסיות. אנחנו, "עם הסגולה" המוכה והנרדף, הפכנו למכים ורודפים. נכון, למטבע שני צדדים, אך כדי לדעת מה בצידו השני ראוי גם להפוך אותו ולהתבונן בו.
ובינתיים, אצלנו בבית, לאחר ששתן הכוחניות עלה לנו לראש, השחיתות והאלימות משתוללות ללא רסן, וחוסר האמפאתיה לזולת הפך למטבע העובר לסוחר. כסנופוביה, הומופוביה, הדרת נשים, הדרת אתיופים, זקנים, נכים, גרוש פליטים מחפשי מחסה, זלזול בוטה בחלשים וחסרי הישע ורדיפת כל הזר והשונה, הפכו למציאות היומיומית שלנו. כנופיות הזויות, דתיות ולאומניות, גזעניות ופאשיסטיות, השתלטו על אורחות חיינו ומובילות אותנו בחוטמינו, באמצעות נבחרי ציבור הזויים לא פחות, אל עברי פי פחת.
מחאה? ודאי וודאי! אך לא מחאה "פרווה" הנוגעת רק ליהודים הטובים בעיני עצמם. מחאה גורפת וסוחפת של כולם הבאה לעשות שינוי אמיתי, לנקות את הסחי, הזוהמה, הקהות והטמטום בהם אנו שקועים זה עשרות שנים. מחאה אמיתית, משותפת, הגואה מלמטה בשצף קצף, שוטפת ומנקה ומקרצפת את רפתות אוגיאס בהן אנו מתבוססים. הרקולס הצליח, האם לא נוכל כולנו ביחד להשתוות להרקולס אחד?


צדק חברתי

בפברואר השנה כתבתי ב"מחאת הבייגל'ה" על מחאה זחוחה של גיטרות בכיכר, של קמפינגים ושל לייקים בפייסבוק. התרעתי על כך שהמחאה היא מחאתם של אלה, האוטמים את אוזניהם לזעקתו של הילד וטוענים כי בגדי המלך העירום אינם אופנתיים, ויש לו אפילו קרע במכנסיו. ובכן, בימים אלה מתחיל המרצע לבצבץ מתוך השק. קלגסיו של המלך, שהוכתר רשמית על גבי שער השבועון TIME, מפליאים את מכותיהם בשארית האיסטניסים האופנתיים. מדינת משטרה, צינית, גזענית ומפלה, כבר אמרנו?
הגיע הזמן להבין, גבירותי ורבותי, הדרישה לצדק חברתי היא הונאה עצמית וזיון מוח אחד גדול. ממי אתם מבקשים צדק? מאלה היוצרים את חוסר הצדק ומשגשגים ממנו?! – על צדק לא מתחננים, על צדק לא נושאים ונותנים עם כנופיות ומשפחות פשע. צדק דורשים במפגיע, ואם זה לא עוזר עושים ולוקחים!
ומהו בכלל אותו צדק שאתם מנופפים בו בראש חוצות? צדק לנבחרים? ליחידי סגולה? ליהודים? ליהודים לבנים? ליהודים לבנים ימניים ועשירים?
ומהיכן נובע אותו חוסר צדק משווע? – פרופ' ישעיהו ליבוביץ' הגדיר זאת היטב לפני כמעט חמישה עשורים: "הכיבוש משחית", אמר. דיכויו של עם אחד את האחר משחית את מוסריותו של הכובש. הוא מתחיל להתייחס לזולת בזלזול ובאדנות, בבוז ובאלימות. עליונותו הכוחנית הופכת ליהירות שחצנית, שבאמצעות תועמלנים מיסטיים ונימוקים שואתיים כביכול, מגיעה לשיאה בדריסה גסה של החלש, הזר, השונה. אך אבדן המוסריות פועל כבומרנג – הקלגס כבר אינו מבחין בין כובש ונכבש; אלימותו הפוליטית, החברתית, הכלכלית, מופנית פנימה והוא עצמו הופך להיות לקורבנה. ואז הוא יוצא לרחוב (אם הוא מוצא את הפנאי לכך) בזעקות שבר ובדמעות תנין ודורש "צדק חברתי"! היכן הייתם, דורשי הצדק, כאשר העוולות המגונות ביותר נעשו ונעשות בשמכם?!
צדק חברתי הוא דבר מצויין והוא גם בוא יבוא, אם וכאשר ימוגרו הגזענות, האפרטהייד, השחיתות והאלימות שמקדמת האליטה השלטונית על-מנת לשמר את מעמדה המיוחס.
צדק חברתי רציתם? – העיפו את הביבים, הליברמנים, המופזים, הישיים ודומיהם קיבינימט, שאם לא כן הם רק ימשיכו לחרבן לכם במאוורר.

זעקי ארץ אהובה

ארבעים וחמש שנים חלפו עברו עלינו בהחלקה מהירה על הבוץ במורד המדרון. התהום השחורה, חסרת התחתית, ממתינה לנו בזרועות פתוחות, ואנו מזנקים לתוכה עצומי עיניים ואטומי לב כאילו אין מחר, נגררים, שלא בעל-כרחנו, על ידי כנופייה נפשעת של פורעי חוק ערלי לב, הקרוייה מתנחלים. "יום ירושלים" הוא הכינוי שהדביקו למופע הנפשע הזה, שצריך להזכיר לכל יהודי את ליל הבדולח, שאפילו בגרמניה הנאצית לא זכה להפוך ליום חג לאומי. "מוחמד מת", "ברוך גולדשטיין נשמה", "מוות לשמאלנים", הם רק כמה מפניני החידוד והלשון שנזרקו לחלל האוויר, הנושא סרחון כבד של אדנות וגזענות. "ריקודגלים" – ריקוד שמחה לאיד של המאפייה הדתית לאומית על קבר מדינת היהודים של הרצל, על קברה של מדינת ישראל הדמוקרטית והנאורה, ריקוד פאגאני, ריקוד של סמרטוטים על מקל כפי שהיה אולי מכנה זאת ציוני דתי בשם ישעיהו ליבוביץ' ז"ל.
ובאותו יום עצמו, מזהה ראש הממשלה את הבעייה האמיתית של המדינה, בהתייחסו לבעיית מבקשי המקלט מאפריקה, אשר, לדברי נציבות האו"ם לפליטים "שוהים פה כחוק, מקבלים הגנה משום שלא ניתן להחזירם והם חיים כאן עד יעבור זעם. כל עוד הם שוהים כאן, הם זקוקים לנגישות לשירותי יסוד ולתעסוקה". מצהיר בנג'מין ניתאי: "התופעה חמורה ביותר ומאיימת על מרכיבי החברה בישראל, על הבטחון הלאומי והזהות הלאומית. 60 אלף המסתננים עלולים להפוך ל-600 אלף ולהביא לביטול מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית"!!! ומחרה מחזיק אחריו שר הפנים אלי ישי, אפס קטן וגזען: "הייתי מכניס את כולם ללא יוצא מן הכלל לבית סוהר או מתקן שהייה. רובם, אני מעריך עוסקים בעבריינות". אמנם אין זה "הפתרון הסופי" לבעייה האפריקאית נוסח גבלס, אבל לפליטי השואה שספינותיהם גורשו מנמלי העולם, ולמעפילים שהוחזקו במחנות מעצר בקפריסין, זה בטח מזכיר משהו, אם כי, כנראה, רק באופן מעורפל למדי.
ערבים, אפריקאים, אתיופים, שמאלנים, נשים, אירגוני סיוע לזרים, אגודות לזכויות אזרח, פעילי מחאה למיניהם  עובדי קבלן המסרבים להמשיך ולהיות עבדיהם של הטייקונים, וסתם נתינים כנועים אשר טומטמו על-ידי הדמגוג המולך בסקרים – רשימה ארוכה המתנפחת מיום ליום, ומן הראוי היה כנראה להכניס גם אותם לבתי הסוהר או מתקני שהייה, שמא יתפכחו ביום מן הימים, יסרבו להמשיך לשרת כחמורו של משיח ויאיימו על הזהות היהודית והדמוקרטית.
ובינתיים, אוניברסיטת חיפה, בתקופת נשיאותו של פרופ' אהרון בן-זאב, הסירה את הכיתוב בערבית מהלוגו הרשמי שלה…


פקעת הצפעונים

נו טוב, עכשיו אנחנו כבר מבינים את השטיק שיצא מתוך הטריק. אין מה לדאוג, יהיה בסדר. שלושת המוסקטרים, ששניים מהם כבר היו בדרך הבלתי נמנעת אל השכחה הטוטאלית, עשו לנו שוב את הזובור. ברק-אתוס ומופז-פורתוס כבר הבינו שאין להם ברירה; ביבי-ארמיס התנדנד, נלחץ, הזיע, ובסופו של דבר החליט, כרגיל, שהוא יותר חשוב מהכל. כל זה נעשה כמובן בסיועו הבלתי נלאה של המטרידן ממשרד ראש הממשלה (דארטניאן?) שזינק, כצפוי, מהאוב הקצרצר שקיבל על עצמו, בסיועו הפתטי של פילוסוף קטנטן ומדינאי בעיני עצמו, ושל כמה כתבי ופרשני חצר. קחו למשל את ארי שביט שעמדותיו נודדות כחולות המדבר, או את נחמיה שטרסלר, ניאו-ליברליסט קיצוני וגרופי של ביבי, שהמוסריות שלו ניתנת להפרטה בכל רגע נתון. ככה זה בפוליטיקה הוא טוען. השקר, הכזב, הצביעות, ההתחסדות והירידה לשפל המדרגה המוסרית, הם חלק בלתי נפרד ממנה. אין כל בעייה להתחייב ברייש גלי לדבר אחד, ולמחרת לעשות את ההפך הגמור. רק דבר אחד חשוב צריך עוד להיעשות מבחינתו: להחליף את הפילוסופצ'יק שבמשרד האוצר. מוסר ההשכל שהסיק מכל הסיפור הוא איך מטומטמים שכמונו לא מבינים את גדולת הרגע, ואת הגדולות ונצורות שצופן לנו העתיד. ג'והן פורד לא יכול היה לביים סוף מוצלח מזה למערבון –  הקאובויים מהסיירת רוכבים אל תוך השקיעה, ואנחנו, תושבי העיירה החסודים והכנועים, מתבוננים אחריהם בהערצה אילמת, כשהנָנו-נשיא שלנו מנופף בידו בעיניים דומעות, בתודה אין קץ לאלה אשר כמעט השכיחו כליל בצחנת תרגילם את סרחון תרגיליו שלו עצמו.
ומה עכשיו? ובכן, מה שהיה הוא שיהיה, רק הרבה יותר גרוע. ממשלה מקיר לקיר כבר תדאג לכך ששום דבר מהותי לא ישתנה. להיפך, כל רעיון מעוות, בהיותנו מדינה ללא איזונים דמוקרטיים כגון חוקה והפרדת רשויות, יהפוך, באמצעות חוקים עוקפי בג"ץ, את האוטואֶתנותֵיאוקרטיה היהודית שלנו  לדיקטטורה של הרוב, שתפעל ביתר שאת לדיכוי המיעוט ולפגיעה בזכויות האדם האלמנטריות, וכל זאת בתמיכת רוב הזוי ומשולהב. אמר השופט אלפרד ויתקון (בג"ץ 253/64): "לא פעם קרה בהיסטוריה של מדינות בעלות משטר דמוקרטי תקין, שקמו עליהן תנועות פשיסטיות וטוטליטריות למיניהן, והשתמשו בכל אותן הזכויות של חופש הדיבור, העיתונות וההתאגדות שהמדינה מעניקה להן, כדי לנהל את פעילותן ההרסנית בחסותן. מי שראה זאת בימי הרפובליקה של ויימאר לא ישכח את הלקח". לצערי הרב, אנחנו את הלקח הזה שככנו מזמן. ולראייה, הרי לכם ציטוט של בני קצובר, ממקימי גוש אמונים וממנהיגי המתנחלים: "הייתי אומר שכיום לדמוקרטיה הישראלית יש תפקיד אחד מרכזי והוא להיעלם מהשטח. הדמוקרטיה הישראלית סיימה את תפקידה, והיא חייבת להתפרק ולהתכופף בפני היהדות." ומכאן והלאה, זיל גמור!
ובעצם, מה לנו כי נלין? – הרי אפילו הממותות שלנו התכווצו…
אולי נחמה פורתא יש לנו בכך שבתוך ההוה הלא מחמיא שלנו, ועל-אף כל פקעת הנבלים המתווים את עתידנו ההולך ומשחיר, קם לנו השחמטאי ,רב האמן בוריס גלפנד, ומראה לנו כי גם במעמקי הביצה הדלוחה ניתן לעיתים למצוא פנינה נדירה.


מגיע לכם

"תרגיל מבריק!", "תרגיל מסריח!" זועקות הכותרות ושונים חוזרים הפרשנים. האמת, לא משנה בכלל אם מבריק או מסריח או אף שניהם גם יחד. מילת המפתח כאן היא "תרגיל", או בלעז "ספין". ומה אתם נזעקים ומתפלאים? הרי אתם בסך הכל מאוששים את האמרה הידועה שפראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים. תודו, אכלתם אותה.

אתם הייתם אלה שהעפתם את נתניהו בבעיטה בקדנציה הראשונה שלו. אתם הייתם אלה שהחזירו את ראש הממשלה הכושל הזה לשלטון. את ברק העפתם בוולה לאקירוב, ובתרגיל מסריח אחר המציא את "עצמאות" וחזר למשרד הבטחון. אתם הבאתם את ליברמן למשרד החוץ. אתם נתתם את קולותיכם למפלגת הכלום שבכלום "קדימה". אתם דממתם כדגים מתים כשהכנסת הזו, בשליטה מוחלטת של הממשלה, העבירה חוקים גזעניים, דרדרה את מעמד הרשות המחוקקת, שיחדה, האדירה והעצימה את כוחו של הממסד הדתי ואיפשרה בקריצת עין למתנחלים לחתור ולחפור תחת יסודותיה של הדמוקרטיה. אתם הרעתם למשפילי הטורקים, למסכלי המשטים והמטסים, מחאתם כפיים לביבי בסנאט ולקצין צבא המשטרה לישראל הנותן לקבוצת רוכבי אופניים לטעום מנחת קת רובהו. אתם העמדתם את הקוטג' כבעייה הקיומית של המדינה וחוזים עכשיו ב"מנהיגי המחאה" עושים דרכם מעדנות אל תוך הפוליטיקה הישראלית התכמנית, שמעולם לא לקחה אתכם ממש בחשבון, ולפחות בזמן הנראה לעין גם לא תיקח.
וכעת אתם צופים במופע מופזי מרהיב של פליק-פלאקים לאחור, של גבר-גבר שהמילה שלו לא תשיג לו מסטיק בהקפה במכולת, מנגבים את השתן מפניכם כשאתם אומרים לעצמכם שזו בסך הכל זיעה – ולא חלילה שהמילה של ביבי שווה הרבה יותר – וחוזרים ומשננים, מי בחיוך ומי בבעתה: "תרגיל".
ומי הוא בדיוק האידיוט שהמציא את המימרה, "העם הזה הוא עם חכם"?!

מפי האתון

אין בכוונתי (המודעת לפחות) לתפוח לעצמי על השכם ולצעוק "אמרתי לכם!", אבל בכל זאת אמרתי את הדברים לא פעם ולא פעמיים, וכן עשו רבים וטובים ממני. אך מה יכולתי לעשות? – הרי "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך… ויאמרו כל העצים אל האטד לך אתה מלך עלינו" (שופטים ט' – ח', י"ד). אך מי היה מאמין ולעזרי בא ראש שב"כ לשעבר, מי שלכאורה אמור היה לומר בדיוק את ההיפך. ובאמת לא אכפת לי מאילו מניעים אמר את מה שאמר – עצם העובדה שאמר אותם בפומבי ובריש גלי, עשוייה לגרום לפחות לחלק מהציבור להתפכח ולשאול את עצמו שאלות שהיה צריך לשאול מזמן, ואולי גם לעשות מעשה (דמוקרטי כמובן). והנה עיקרי הדברים מפיו, "נאום בלעם בנו בעור ונאום הגבר שתום העין" (במדבר כ"ד, ג'):
"אני לא מאמין במנהיגות שמקבלת החלטות מתחושות משיחיות… תאמינו לי ראיתי אותם מקרוב. הם לא משיחים והם לא אנשים שאני, ברמה האישית, סומך עליהם שיובילו את ישראל לאירוע בסדר גודל כזה… אלה לא האנשים שאני הייתי רוצה שיחזיקו את ההגה במהלך כזה".
"אומרים לציבור שאם ישראל תפעל לא תהיה לאיראן פצצה גרעינית. זה מצג שווא. הרבה מומחים אומרים שתקיפה ישראלית דווקא תאיץ את מרוץ הגרעין האיראני".
עזבו את הסיפורים שכל הזמן מספרים לכם, שאבו מאזן לא רוצה לדבר. לא מדברים עם הפלסטינים כי לממשלה הזו אין עניין לפתור שום דבר עם הפלסטינים".
מדינת ישראל הופכת להיות יותר ויותר גזענית. זו גזענות כלפי ערבים וכלפי זרים".
ובינתיים…
המדינה מודיעה לבג"ץ שהיא מבקשת לחזור בה מהתחייבותה לפנות ולהרוס את שכונת האולפנה, הבנוייה, על פי הודאתה עצמה, על קרקעות פלסטיניות פרטיות. היועץ המשפטי, שמאושיות תפקידו הן החובה להניף בפני הממשלה את דגל הסכנה השחור, המתריע על עירעור שלטון החוק וחתירה תחת יסודות הדימוקרטיה, מתנהל כעורך דין נכלולי, המגן על ראש משפחת פשע, ומועל מעילה חמורה בתפקידו. כך גם הפרקליטות המנסה לתרץ את מעשה סדום זה, שנעשה בגופתו המתקררת של בית המשפט העליון, כאילו איננו אלא הכרח בל יגונה. מעשה נבלה זה, שאיננו אלא המשך ישיר של סידרה ארוכה כאורך הגלות של מעשי נבלה נפשעים אשר נעשו תחת מטריית הכיבוש במשך כארבעים וחמש שנים, הוא זעקתו האחרונה של הקוזק הנגזל אשר תמוטט באופן סופי וחד משמעי את שאריות מראה הפנים של הדמוקרטיה(?) בישראל.
אם לא יקום בית המשפט העליון ויתייצב על רגליו האחוריות למלחמת חורמה באנס הממשלתי, תהיה זו לא רק בכייה לדורות אלא אמירת קדיש דרבנן על חזונם של מקימי המדינה. ואז, אם עוד תהיה טיפת נשמת חיים באפנו, נוכל אולי גם ללחוש: "נכנס גרוניס, יצא סוד".


אשירה נא לידידי

המדינה חולה, חולה אנושה. המחלה היא מוסריות פגומה, המלווה במגלומניה ופרנויה לסירוגין, אדישות לסבלו של האחר, ופירצי אלימות בלתי נשלטים. יש המכנים אותה סוציופתיה. והסימפטומים מרובים:

 

  • הרשות המחוקקת מושכת את השטיח מתחת לרגלי הרשות השופטת ומאיינת את שאריות מראית העין של הדמוקרטיה. גם גרוניס, שמונה למעשה לנשיא הודות למניפולציות של נאמן ושו"ת, כבר מגדיר את הצעת חוק עוקף בג"ץ החדש כבכייה לדורות. והציבור אינו מתקומם.
  • מאחזים בלתי חוקיים (כאילו שיש חוקיים) צצים השכם והערב על אדמות פרטיות פלסתיניות, וחברי כנסת מתחרים ביניהם מי יגיע ראשון להפגין נוכחות ולתמוך במעשי העוול הנלוזים האלה. "הוי מגיעי בית בבית, שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום, והושבתם לבדכם בקרב הארץ". והציבור מתעלם.
  • משרד החינוך פוסל ספר לימוד באזרחות לאחר שאושר. מנכלית משרד החינוך, שרק לפני זמן קצר אישרה את הספר, מתייצבת לפני ועדת החינוך של הכנסת – ועדה של פוליטיקאים חסרי כל מושג בחינוך, לא כל שכן חינוך לדמוקרטיה –  ומודיעה על גניזת הספר שהיא עצמה אישרה, מכל מיני טעמים בלתי רלוונטיים. והציבור דומם.
  • סמח"ט הבקעה יוצא למסע נקם ברוכבי אופניים תוך שהוא חובט בקת רובהו על ימין ועל שמאל – ממש ג'ון ווין הנלחם בכנופיית שודדים אשר תקפו את מרכבת הדואר שלו. הוא מצליח בכל זאת לשרוד את הקרב העקוב מדם, ומצפה לקבל את אות לב הארגמן על פציעתו בעת קרב. רק דבר אחד מטריד את האיש שזרועו תלוייה על צווארו וזרתו חבושה –  ברוב צניעותו וענוותו הוא מודע לכך שלא היה צריך לעשות זאת לעין המצלמה. מה זה, הוליווד??? –  והציבור רואה ושותק.
  • בצהרי היום, על חוף הים בתל אביב, התבצע מעשה מגונה להחריד. ולא רק באישה המבולבלת שכיכבה במרכז ההתרחשות המגעילה, אלא בכל איש ואישה שיש עדיין שרידי מצפון בליבם. והציבור עומד מנגד ומחריש, תרתי משמע.
  • וגם כדורגל יש לנו. עם פוגרומים בקניון, נגיחות בפנים ובעיטות לראש. ממש אור לגויים. והציבור לא שותק! יפוטר יו"ר ההתאחדות! תוקם מינהלת! – ויימצא פתרון לכל הרעה הזו אשר מצאה אותנו, ובאנו אל המנוחה ואל הנחלה.
כי הציבור לעולם אינו אשם. אין לו יד ורגל בכל זה. הוא לא שותף ומוסריותו אינה מוטלת בספק. הוא רק עומד מן הצד ואינו מתערב. לכשתסתיים ההמולה הוא יצטרף לצד המנצח. זהו ציבור אחד יחיד ומיוחד. תמיד נרדף על לא עוול בכפו ובכך יוכל לעולם לתרץ ולהצדיק את כניעתו לאותה מחלה ממארת: "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו"…


נתניהו


נתניהו: "מי שאומר שאפשר להוריד מיסים ולהרחיב הוצאות בלי חשבון הוא נעדר ידע כלכלי וגם נעדר אחריות. אנחנו צריכים את המיסים כדי לקנות עוד כיפות ברזל, להשלים את הגדר ולעזור לקשישים ולנזקקים". זה נכון חלקית. אמנם אני נעדר ידע כלכלי, אך אינני נעדר אחריות. לעומת זאת אתה כן הורדת מיסים על הדלק כמה דקות אחרי שהשפוט שלך, שר האוצר, הביע התנגדות מוחלטת למהלך. ולא כדי לקנות עוד כיפות ברזל אלא כדי לקנות עוד כיפות בד וצמר. לעזור לקשישים ונזקקים?! הצחקת לי את הגבות. הרי אתה הוא זה שבראש ובראשונה הפכת את הקשישים לנזקקים, ואת הנזקקים לנזקקים יותר – אפילו הגברת הזקנה במסדרון בית החולים של המשת"ף שלך, ברקיהו, כבר לא רואה אותו ממטר בחשכת צלך הגדול. אמנם המיצגים שלך הרבה יותר הייטקים ומשוכללים מבעבר, אבל התוצאות בשטח? – נאדה!
בראיון החג ל-TheMarker אמרת: "אם אתה מנכה את הערבים והחרדים מממדי האי-שוויון – אנחנו נמצאים במצב מצויין". בראבו! במקום "לנכות" אותם מתימטית בוא ו"ננקה" אותם; נבטל ונעלים אותם כליל, וכל הצרות יעלמו. נהיה לא רק מדינה "יהודית ודמוקרטית", הנשלטת כבר ממילא ע"י חבריך שלדון, ליברמן, ישי והמתנחלים, בעזרת איפ"ק והאוונגליסטים, אלא נהפוך לאוליגרכיית אפרטהייד יהודית וגזענית, ללא כל אותם גורמים שליליים המקלקלים לך את הגראף הצבעוני בפרזנטציה. בעצם אפשר גם כבר לנכות את הקשישים והנזקקים להם אתה כל-כך רוצה לעזור…
ועכשיו גם בג"ץ כבר לא יוכל לעמוד בדרכך. תחילה שילחת בו את פרידמן ההזוי, ומשזה לא נסתייע מינית לתפקיד שר המשפטים את יעקב נאמן הנכלולי, על-מנת שישכתב למענך בהפוך על הפוך את חוק יסוד: החקיקה, אשר הוא עצמו עמל על ניסוחו לפני שנים ספורות בלבד. חוק עוקף בג"ץ זה יאפשר לך ולמשת"פיך להכפיף להלכה ולמעשה את הרשות השופטת לזו המחוקקת, ולנכות (אני ממש מת על הביטוי הזה) – מלבד הערבים, החרדים, הקשישים והנזקקים – גם את השופטים.
ואנחנו, עם ישראל של "אני ואפסי עוד", נמשיך לאכול אותה בגדול עד שננכה גם אותך.