יצאנו ממצרים. אל סיר הבשר לא שבנו מאז, ועתה אינו קיים כבר. רק סיר התחריר.
במשך כעשרים שנה האמנו כי הגענו אל הארץ המובטחת, אך את ארבעים וארבע השנים הנוספות אנו מעבירים במדבר הנורא מכולם – המדבר הדתי-לאומני-קפיטליסטי-חזירי.
כן, גם נאות מדבר נמצאו שם אך הן נתפסו על-ידי שועים ופרנסי קהילה זחוחים "העושים לביתם" והדואגים לכך שכף רגלנו לא תדרוך בהן. לא לנו חלק במים החיים המפכים בנאת המדבר, בצל הדקלים וברוח הערב המשיבה נפש. עבדים היינו ועבדים נשארנו, עובדים בפרך ובונים את ארמונותיהם של אדונינו בחומר ובלבנים.
אך מי יודע? – אולי קם לנו כעת משה חדש, או בעצם מאות-אלפי משה חדשים, שיובילונו אל הארץ המובטחת כשארבעים וארבע שנותינו במדבר ייחשבו לנו רטרואקטיבית.
ולוואי ולא נתבדה…
שוב.
בצל הבאובב 